1. לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להגיש את פסק הבוררות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ואם וככל שכבר הוגש פסק הבוררות לביצוע להורות כי המשיבים אינם רשאים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל עד להכרעה בתובענה זו.
2. עיקר העובדות הצריכות לענייננו אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן כדלקמן:
2.1 שלושת הצדדים, רואי חשבון במקצועם, היו שותפים בשותפות בשם
"מרגלית רוט-טיומקין, רואי חשבון", אשר התפרקה ביום 31/12/05 (להלן "השותפות").
2.2 המבקש (לעיל ולהלן "מרגלית") והמשיב מס' 1 (לעיל ולהלן "רוט") הם גם בעלי מניות בחלקים שווים של חברה בשם מר. רו. נכסים (1993) בע"מ (להלן "החברה") והדירקטורים היחידים בה.
2.3 ביום 1/1/98 חתמו מרגלית ורוט על ערבות מתמדת שאינה מוגבלת בסכום לכל חובות החברה לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן "הערבות" ו"הבנק", בהתאמה).
2.4 ביום 10/4/08 נחתם בין מרגלית לבין הבנק הסכם על פיו מרגלית ישלם לבנק סך של 534,000 ש"ח בגין חובות החברה (לאחר ויתור הבנק על סך של 30,000 ש"ח) וזאת כנגד המחאת כל זכויות הבנק מכוח השעבודים והאג"ח לזכותו.
2.5 ביום 19/6/08 דרש הבנק מה"ה מרגלית ורוט לפרוע את חוב החברה לבנק, אשר עמד נכון למועד זה על סך של 541,839 ש"ח בתוספת ריבית מיום 1/4/08, מכוח ערבותם לחובות החברה (להלן "דרישת הבנק").
2.6 ביום 9/2/10 פנה מרגלית, באמצעות בא כוחו, לרוט בדרישה להשבת מחצית התשלום לבנק (אשר על פי חישוביו עמדה נכון ליום 31/1/11 על סך של 313,758 ש"ח) בטענה כי נאלץ לשלם לבנק סך של 534,000 ש"ח מכוח ערבותם המשותפת לחובות החברה (להלן "התשלום לבנק"). עוד נדרש רוט להשיב למרגלית מחצית מהוצאות החברה בהן נשא לבדו אשר על פי חישוביו עמדה על סכום של 83,529 ש"ח נכון ליום 31/1/11 (להלן "מכתב הדרישה").
2.7 בין לבין התנהלה בין שלושת השותפים בוררות בפני רו"ח נחום פריידקס (לעיל ולהלן "הבורר").
2.8 ביום 11/4/11 פסק הבורר כי על מרגלית לשלם למשיבים סך קרן של 282,320 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק וכן הצמדה וריבית כמפורט בפסק הבוררות (לעיל ולהלן "פסק הבוררות").
2.9 ביום 5/5/11 שלח ב"כ מרגלית לרוט הודעת קיזוז לפיה הוא מקזז את מחצית התשלום לבנק (אשר הועמד על ידו על סך של 317,385 ש"ח) מהסכום בו חוייב לשלם לרוט על פי פסק הבוררות (לעיל ולהלן "הודעת הקיזוז").
בד בבד שלח מרגלית למשיבים הודעה על פירעון הסכום המגיע להם על פי פסק הבוררות אשר על פי חישוביו עמד על סך של 490,686 ש"ח (כולל מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית על פי פסק הבוררות) - חלקו של רוט על דרך קיזוז מחצית התשלום לבנק (317,385 ש"ח) ובגין חלקו של טיומקין צורפה המחאה לפקודתו על סך של 245,343 ש"ח (מחצית החיוב). ביום 8/5/11 שלח טיומקין חשבונית מס למרגלית על סך של 245,343 ש"ח.
2.10 ביום 17/5/11 אושר פסק הבוררות במסגרת ת.א. (מחוזי ת"א) 4178-05-11
"לאור הודעת המשיב" [מרגלית - ב.ש.]. בהודעת מרגלית מיום 16/5/11 נאמר, בין היתר:
"2. המשיב קיים כבר את פסק הבוררות ושילם למבקשים את המגיע להם על פי הפסק בהודעת קיזוז ובשיק מיום 5 לחודש זה, שימסרו להם ביום 8 לחודש. ... הודעת הקיזוז ניתנה ונתקבלה והשיק נגבה" (לעיל ולהלן "פסק הדין")
.
2.11 ביום 23/5/11 הודיע ב"כ המשיבים דאז, עו"ד מתניה, לב"כ מרגלית כי מרגלית אינו במעמד של ערב שסילק את חוב החברה החייבת ואינו זכאי לשיפוי מרוט כערב במשותף אלא מרגלית סילק את ההלוואה כבעל מניות ועל כן הוא זכאי להחזר הלוואת בעלים המובטחת בשעבוד. לפיכך, לא קמה למרגלית זכות לקזז חוב זה מכספים שהוא חייב לרוט באופן אישי עקב סכסוך אחר. את החזר התשלום לבנק יהיה מרגלית זכאי לקבל מהחברה, בין מקופתה לכשיתאפשר הדבר ובין בעת מימוש נכסי החברה, פעולה שרוט הביע רצון לבצע בעוד מרגלית מנע אותה. עוד מציין ב"כ המשיבים כי, לשיטתו, דרך חישוב הריבית על ידי מרגלית אינה תואמת את פסק הבוררות ועל כן יש להוסיף סך של 46,248 ש"ח. בהתאמה, נדרש מרגלית לשלם עד ליום 7/6/2011 לרוט סך של 268,467 ש"ח ולטיומקין סך של 23,124 ש"ח, שאם לא כן ינקטו בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הבוררות (להלן "מכתב ההתראה"). ב"כ מרגלית השיב על מכתב זה ביום 31/5/11.
2.12 ביום 12/6/11 הודיע בא כוחם הנוכחי של המשיבים, עו"ד תגר, לב"כ מרגלית כי אם לא ישולם מלוא החוב בסך של 245,933 ש"ח בצרוף מע"מ תוך 7 ימים ינקוט בהליכים משפטיים לשם ביצוע פסק הדין. לשיטתו, אין להודעת הקיזוז כל משמעות מבחינה מהותית ומבחינה פרוצדוראלית, הגם שאין כל מניעה מצד רוט לפעול למימוש הנכס המשועבד של החברה והחזר סכום ההלוואה. עוד מוסיף ב"כ המשיבים הנוכחי וטוען כי חיוב מרגלית על פי פסק הדין הינו למשיבים, ביחד ולחוד, ועל כן כל אחד מהם רשאי לדרוש ממנו את קיומו המלא ואין להפחית כל סכום מהחוב הפסוק מעבר לסכום ששולם על ידי מרגלית ביום 8/5/11.
2.13 ביום 21/6/11 הוגשה לפניי הבקשה לסעד זמני במסגרת המרצת פתיחה לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר כי רוט היה חייב לבנק כערב בערבות משותפת עם מרגלית לכל חובות החברה וכי הודעת הקיזוז ניתנה על פי זכות הקיזוז העומדת למרגלית ודינה כדין תשלום הסכום של 245,343 ש"ח על פי פסק הבוררות; כי מרגלית קיים את פסק הבוררות במלואו; וכי המשיבים אינם רשאים להגיש את פסק הבוררות לביצוע בהוצאה לפועל ואם וככל שכבר הגישו אותו הם אינם רשאים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל על פיו (להלן "התובענה").
2.14 במהלך הישיבה הוצע לצדדים מתווה שיאפשר פתרון יעיל של כל המחלוקות במטרה לחסוך הליכים נוספים, על ההוצאות הכרוכות בכך - אך למרבה הצער הדבר לא צלח.
3. בפתח הדברים אתייחס לטענה בדבר העדר סמכות.
3.1 המדובר בעילת קיזוז נטענת להבדיל מעילת קיזוז קיימת. המשיבים מכחישים מכל וכל את זכאות המבקש לקיזוז הסכום מהחוב הפסוק וכך גם אין המדובר בזכות על פי פסק דין סופי וחלוט אשר המשיבים/הזוכים אינם יכולים לחלוק עליו עוד. לפיכך, הסמכות לדון בה היא לבית המשפט ולא לראש ההוצל"פ מכוח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (לעיל ולהלן "חוק ההוצל"פ"). כאמור ב-רע"א 5336/06,
עו"ד גיל פרמינגר נ' עיריית חיפה (2007):